Home

אודות

אתר זה מוקדש לחמשת הצעירים: עלי, מוחמד א., מוחמד ס., עמאר וטאמר, המוחזקים בכלא הישראלי ומואשמים ב-25 סעיפים של נסיון לרצח עבור זריקת אבנים לכאורה, ללא ראיות כלל. הנערים תויגו כ”טרוריסטים” בטרם התקיימה חקירה אובייקטיבית כלשהי. הם נמצאו אשמים בידי המדיה הישראלית אף לפני “הודאתם” בזריקת אבנים (הודאה שהתקבלה תחת עינויים). נשללה מהם כל הזדמנות למשפט הוגן בידי מערכת המשפט הצבאית, אשר מרשיעה ילדים פלסטינים בשיעור של 99.7%.

לך, בעל/ת מצפון, שמורה הזכות לדעת על הפשעים המשפטיים המבוצעים ע”י מערכת המשפט חסרת הפרופורציה, הגזענית והאכזרית בישראל.

לחמשת נערי ח’ארס עומדת הזכות לחיות את חייהם הצעירים מבלי שיהרסו בידי מערכת זו בתהליך שיפוטי מאולתר.

אם את/ה עיתונאי/ת, עיתונאי/ת אזרחי/ת, בלוגר/ית, אם, אב, או בעצמך צעיר/ה וברצונך להילחם עבור צדק לנערי ח’ארס, אנא שתפ/י את המידע באתר זה בקרב חוגייך החברתיים במידת האפשר. חשוב אף יותר, אנא קרא/י את דף ה”מה ביכולתי לעשות“, ופעל/י בהתאם.

אם ברצונך להיות מעורב/ת בקמפיין, כתובת המייל שלנו הינה: haresboy [at] gmail.com

תודה.

אם נעמוד לצד הצדק, עולמנו יהיה טוב יותר עבור כולנו.

סיפור המעשה

תאונת הרכב

בסביבות שעה 18:30 ביום חמישי, 14 במרץ 2013, מכונית התנגשה בגב משאית על כביש 5 במחוז סלפית, בפלסטין הכבושה. הנהגת ושלוש בנותיה נפצעו, אחת מהן באופן חמור. הנהגת, אדווה ביטון, הייתה בשובה להתנחלות הבלתי-חוקית יקיר כאשר אירעה התאונה. בדיעבד טענה כי סיבת התאונה היא נער פלסטיני שהשליך אבנים על רכבה. נהג המשאית, שבעדותו מיד לאחר התאונה העיד כי עצר בצד הדרך בשל תקר בגלגל, שינה את גרסתו מאוחר יותר ואמר שראה אבנים בצד הדרך. לא היו עדים לתאונה, ולא הייתה כל עדות של אדם אחר לכך שנערים או ילדים זרקו אבנים באותו יום.

המעצרים

מוקדם בבוקר יום שישי, 15 במרץ 2013, הסתער צה”ל על כפר ח’ארס, הנמצא בקרבת כביש 5, בליווי השב”כ ועם כלבי תקיפה. מעל 50 חיילים פרצו לדלתות תושבי הכפר, בעודם דורשים את מקום הימצאם של בניהם. עשרה נערים נעצרו באותו הלילה, עיניהם כוסו וידיהם נאזקו, והם נלקחו למקום לא ידוע. למשפחות לא נאמר דבר אודות סיבת המעצר.

יומיים לאחר מכן הגיע גל נוסף של מעצרים אלימים. בסביבות 3 לפנות בוקר, נכנס צה”ל, שוב בליווי השב”כ, לבתיהם של 3 נערים פלסטינים. לחיילים היה דף נייר שעליו שמות הנערים בעברית. לאחר שהכריחו את חברי המשפחה להיכנס לחדר אחד, לקחו את הטלפונים הניידים שלהם כדי שלא יקראו לעזרה, וחקרו אותם, החיילים אזקו את ידי הבנים, כולם בגילאי 16-17. “נשק וחבק את אמך לשלום”, אמר סוכן שב”כ לאחד הנערים, “אולי לא תראה אותה שוב”.

לאחר שבוע, שוב הגיעו ג’יפים של צה”ל לכפר, והחיילים עצרו עוד כמה נערים, שהיו בדרכם הביתה מבית הספר. החיילים העמידו אותם בשורה, ביניהם ילד בן 6, ואיימו בנשק על דודם שהתחנן שישחררו לפחות את הילדים הצעירים יותר. החיילים בחרו באקראי בשלושה ילדים, אזק אותם וקשר את עיניהם, ולקח אותם למעצר. למשפחות לא הודיע הצבא על ההאשמות נגד ילדיהם, או מיקומם המדויק.

בסך הכל, נעצרו 19 ילדים משני הכפרים ח’ארס וכיפל ח’ארס על רקע תאונת הרכב של המתנחלים. לאף אחד מהילדים לא היה עבר של זריקת אבנים. לאחר חקירות אלימות, רוב הקטינים שוחררו, מלבד חמישה, הנמצאים עד היום בכלא מגידו, כלא ישראלי עבור בגירים. אלה הם חמשת נערי ח’ארס.

החקירה

כל אחד מחמשת הנערים מח’ארס מואשם ב-20 סעיפים של נסיון לרצח, כנראה סעיף על כל אבן שנזרקה לכאורה על מכוניות חולפות. התביעה מתעקשת שהילדים תכננו להרוג במודע, ודורשת את העונש המירבי עבור נסיון לרצח: 20 שנים או מאסר עולם.

תיק התביעה נשען על “הודאות” הנערים, שכאמור הושגו תחת עינויים, ועל 61 “עדים”, אשר אחדים מתוכם טוענים שמכוניותיהם ניזוקו באותו יום על כביש 5. האחרונים הופיעו רק לאחר שתאונת הרכב זכתה לסיקורים רבים ע”י התקשורת, אשר כינתה את התקרית “פיגוע טרור”, וראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הודיע לאחר מעצר הנערים ש”נתפסו המחבלים שעשו את המעשה”. “עדים” נוספים הם המשטרה והשב”כ, שכמובן לא היו נוכחים בזירת האירוע. כלל לא ברור האם אותם 61 “עדים” נחקרו כראוי והאם טענותיהם אומתו בעזרת תיעוד מצלמות, מידע על אשפוז בביה”ח, או אם הנזק שנטען שנגרם לרכביהם צולם או תועד בכל צורה אחרת. מידע מהסוג הזה איננו אפילו זמין לעורכי דינם של הנערים.

ההשלכות

אם הנערים יורשעו, תיק זה ישמש תקדים משפטי אשר יאפשר לצה”ל להרשיע כל צעיר או ילד פלסטיני בנסיון לרצח בשקרים של זריקת אבנים.

הנערים הם כעת בני 16-17 שנים. אם הצבא ישיג את מבוקשו, הנערים יחזרו למשפחותיהם בגיל 41 – במקרה הטוב. חייהם של חמישה צעירים יהרסו ללא כל ראיה לאשמתם; זוהי יריקה בפני עקרונות הצדק המשותפים לכולנו כבני אדם.

מה אינו תקין במקרה הנדון?

כמעט כל שלב בתיק זה לווה במחדלים ותקלות חמורות. החל בהתעלמות כמעט מוחלטת מהחוק המקומי והבינלאומי, עבור בעקרונות הצדק אשר בקושי נראים בטיפול המשפטי בנערים וכלה בהיעדר כבוד בסיסי לבני אדם.

קחו בחשבון את העובדות הבאות:

 – נערי הארס, בנוסף לאלפי קטינים פלסטינים אחרים, מטופלים במערכת המשפט הישראלי כבגירים. קיימת הסכמה עולמית על כך שבגירים הינם אנשים מעל גיל 18. ישראל אפילו מתייחסת לילדים בני 9 כבגירים.

 – מערכת ה”צדק” הגזענית: לא משנה מהו הפשע המיוחס להם, פלסטינים תושבי השטחים נאלצים להשפט במערכת משפט צבאית, תחת חוקי הצבא, בזמן שישראלים נהנים מטיפול במערכת המשפט האזרחית עבור אותם פשעים.

 – מעצרים אלימים של ילדים בלילה, מבלי מתן הסבר למשפחותיהן בנוגע לסיבת המעצר, או דיווח למשפחות על מקום כליאתם, הינה הפרת החוק הישראלי אשר מציין שקטינים חייבים בליווי הורה או קרוב משפחה בגיר כאשר הם מעוכבים או נעצרים.

 – מניעת עורך דין בימים הראשונים של המעצר גם כן מהווה הפרה משמעותית של החוק הישראלי.

 – ילדים אשר מושמים בבידוד למשך ימים

לפניכם/כן רשימת הצעות לפעולה בקמפיין למען נערי חארס:

מצגת על נערי חארס! השתמשו באתר שלנו כדי לנהל דיון או לערוך מצגת תמונות על נערי חארס, ולקשר אותה עם המאסרים ההמוניים של קטינים על ידי ישראל וכן לקופלקס הכלא התעשייתי הגלובלי.

התחילו אירוע לגיוס כספים! ארגנו מסיבה, הקרינו סרט, תערוכת אמנות או אירוע מוסיקלי, אם בגביית כסף עבור ההשתתפות, או הכנסות מבר המשקאות כדי לעזור בהוצאות המשפטיות של חמשת הנערים מחארס.

תיאטרון רחוב! דרך מהנה וידידותית לספר לאנשים. פלשדאנס בחנות או במקום ציבורי Flashdance for the public. תיעוד פעולות אלה בתמונות ובוידאו הוא גורם חשוב ביותר, כי כך לא רק האנשים המשתתפים באירוע

חווים את האירוע אלא גם אחרים.

קשר עם חברי כנסת ואנשי ציבור! שלחו מכתב, מייל, או צרו קשר טלפוני עם הנציגים שלכם. הודיעו להם שאינכם תומכים במאסרים ובעינויים של נערים פלסטינים.

ועוד יותר טוב, ארגנו מסיבת כתיבת מכתבים! אנשי הציבור יקשיבו, צרו קשר עם הנציגים שלכם וספרו להם על המקרה. הזמינו כמה חברים ושלחו את מכתביכם יחד. writing your own letter Tips for! טיפים לכתיבת מכתב.

בואו לדיונים בבית המשפט! אנו זקוקים לנוכחותכם בדיון המשפטי הקרוב של הנערים מחארס בבית המשפט הצבאי בסאלם (קישון) ב-25 ביולי 2013. עד כה היו הדיוניים המשפטים סגורים לאנשים מבחוץ. הפעילו לחץ על בית המשפט הצבאי לפתוח את דיוניו ולאפשר לכם להיות נוכחים. שקיפות יכולה לתרום למימוש הצדק.

פנו לאמצעי התקשורת! כתבו לאמצעי התקשורת שכיסו את התאונה ואת מעצרי הנערים וספרו להם שהדיווח

המוטה שלהם אינו תקין. כתבו מאמרים לעיתונים השונים וספרו על האירוע.

שתפו את הקמפיין ברשתות החברתיות! שתפו את האתר של הקמפיין עם חבריכם/כן וגם ברשתות החברתיות כמו הפייסבוק ובבלוגים שונים. הקישור https://haresboys.wordpress.com/ הודיעו לכולם על תאריכים של דיונים משפטיים חשובים ועדכנו בטוויטר haresboys#. שלחו לנו תמונות ועדכונים על פעילותכם כדי שנשתף אותם באתר שלנו. רק יחד נוכל להשיג צדק למען הנערים.

ילדים בבתי משפט צבאיים זכויותיהם של קטינים פלסטינים נרמסות בכל שלב של ההליכים הננקטים נגדם, מהמעצר הראשוני, לקיחתם מהבית, דרך החקירה והמשפט, ועד לריצוי עונש המאסר ואחר כך השחרור […] התיקונים בחקיקה המשפטית הם שוליים ונכשלו ביצירת שינוי משמעותי בהתייחסות של המערכת המשפטית לקטינים. B’tselem

חקירה ועינוי של ילדים Every year, Israeli military courts prosecute around 700 Palestinian children בתי המשפט הצבאיים מעמידים לדין כ-700 ילדים בכל שנה (בגילאי 17-12). מאז שנת 2000 נעצרו והובאו לדין כ-

7,000 ילדים פלסטינים, רובם הואשמו בזריקת אבנים. עינויים ו/או התעללות בשלבי המעצר, ההעברה לכלא והחקירה תועדו היטב. הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית נשפטים בבתי דין צבאיים, בשעה שישראלים או

אזרחים זרים נשפטים בבתי דין אזרחיים. בניגוד לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד מטעם האו”ם, Convention on the Rights of the Child הקובעת שילד הוא כל אדם מתחת לגיל 18, ישראל מתייחסת לנערים בני 16 כאל מבוגרים בבואה לשפוט אותם; ילדים בני 12 מועמדים לדין ללא כל קווים מנחים כשהדבר מגיע לערבות או למשפט. ילדים בני 9 נאסרים בדרך שגרה ולא כיוצא מהכלל hildren as young as 9 are arrestedc.

מאסר, מעצר, וכליאה משפיעים באופן חמור על הבריאות הנפשית והגופנית של ילדים. למרות זאת החוק הצבאי הישראלי אינו מתייחס לקטינים הפלסטינים כאל ילדים, שזו זכותם המיוחדת. בעולם ילדים נשפטים בבתי משפט לנוער. בישראל הילדים הפלסטינים נשפטים בבתי דין צבאיים למבוגרים.

Palestinian children are tried in adult military courts

על פי החוק הצבאי הישראלי אפשר לאסור על קטינים להיפגש עם עורך דין עד 90 ימים מזמן המעצר denied access to a lawyer for up to 90 days. איסור זה חל לעיתים קרובות גם על ביקורים של הצלב האדום (הצבא האדום מוסמך על ידי הסכמות בינלאומיות לבקר עצורים פלסטינים הנמצאים תחת חקירה). ביקורי משפחות מאושרים רק לעיתים רחוקות, והם נמשכים לא יותר משעה בכל פעם. עצירים פלסטינים, לרבות ילדים, מנותקים לחלוטין מהעולם החיצוני למשך תקופות ארוכות.

החוק הישראלי קובע שעל המשטרה לאפשר לילדים לפנות לעורך דין במשך המעצר/מאסר, רק אם ברשות הילד שם של עורך דין ופרטי התקשרות לפני תחילת החקירה. מובן לילדים פלסטינים אין שמות של עורכי דין לפני תחילת החקירה ולכן התוצאה היא שהם נמצאים לבדם עם הצוות הצבאי במשך החקירה (המלווה לעתים קרובות בעינויים). הודעות למשפחות על מאסרים בגלל “עבירות בטחון” הכוללות זריקת אבנים מתעכבת לעתים קרובות במשך שעות ואפילו ימים.

החוק קובע שילד חייב להיות מובא לפני שופט תוך 4 ימים מרגע המאסר. אך קביעה זו איננה מיושמת למקרים שבהם הילד נחקר על ידי שירותי הביטחון, השב”כ, שכך זה ברוב המקרים. הורה או קרוב משפחה אחר חייב להיות נוכח בכל חקירה של קטין או קטינה; must be allowed to be present during every interrogation אך נדיר מאוד שחוק זה מיושם במערכת המשפט הצבאית. העדר הודעה להורים והעדר ליווי הקטין במשך החקירה מדאיג ביותר כי ברוב המקרים עינויים והתעללות מתרחשים במשך 48 השעות הראשונות של מעצר הילד. על פי החוק יש לתרגם את הפקודות לערבית, אך לעיתים קרובות הן בעברית בלבד, או כלל אינן מוצגות במשך המעצר/מאסר.

מ-87% מהילדים הפלסטינים שנמצאים בהליכים בבתי המשפט הצבאיים נמנע שחרור בערבות. שהייה בצינוק, יחד עם קנס כספי הם העונשים השכיחים ביותר המוטלים על אסירים פלסטינים בכלא הישראלי the most common punishment taken against Palestinian prisoners in Israeli prisons. . צורת ענישה קיצונית זו היא הליך שכיח במשך החקירה, המופעל מיד לאחר המעצר. ילדים מוחזקים בבידוד ובאותו זמן נתונים לחקירות ארוכות חוזרות ונשנות, שמטרתן הגלויה היא להשיג הודאה באשמה. במשך החקירות האלה, הילדים מספרים שהם הוכרחו לשבת במשך שעות על כסא מתכת נמוך המוצמד לרצפת החדר, כשידיהם ורגליהם אזוקות לכסא.

התעללות פיסית, מילולית ופסיכולוגית בילדים פלסטינים עצורים שכיחה ופטורה מעונש בתוך המערכת. בתקופה בין 2001 ו-2011, הוגשו למעלה מ-700 תלונות על התעללות בזמן חקירה. משרד התובע המשפטי לא הורה לחקור אפילו תלונה אחת מבין כל התלונות. did not order a single criminal investigation

אחוז ההרשעה של ילדים פלסטינים בבתי הדין הצבאיים עומד על 99.74%.

כשהתקשורת הופכת לאספסוף צמא דם אמצעי התקשורת בישראל מרשיעים את הילדים הפלסטינים למרות העדר הוכחות

לא עברו שעות ספורות מתאונת דרכים של מתנחלים בכביש מס’ 5 ב-14 במרץ 2013, ואמצעי התקשורת המרכזיים במדינה כבר מצאו את מי להאשים. לא היו עדי ראייה ולא כל הוכחות, אבל זה לא היווה כל בעיה עבור התקשורת הישראלית: במקהלה השרה בקול אחד באופן מסוכן המזכיר את האספסוף צמא הדם בתקופת חוקי ג’ים קראו, הם האשימו ילדים פלסטינים מהכפרים חארס וקיפל חארס ב”התקפת טרור”. חמישה מבין הילדים שגילם נע בין 16-17 עומדים בפני 25 כתבי אישום על ניסיון לרצח, כתבי אישום העלולים לחרוץ את גורלם ל-25 שנות מאסר או מאסר עולם.

הדיווים שהופיעו בתקשורת הישראלית לאחר תאונת הדרכים קבעו שהנהגת המתנחלת ושלושת ילדיה נפצעו כאשר “פלסטינים השליכו סלעים על מכוניתה”, שלכאורה גרמו למכונית לסטות מהדרך ולהתנגש במשאית stated. בדיווחים אחרים אבנים הפכו ל”לבני בטון”: “טרוריסטים פלסטינים השליכו, לא אבנים, או סלעים קטנים, אלא מה שהיה נראה כלבני בטון על מכונית המתנחלים”. בדיווחים הבאים נטען שאבנים השלכו לתוך המכונית ולא עליה, או שהם פגעו במשאית ולא במכונית. חוסר העקביות בדיווחי התקשורת, שלוו בחזרה מלאה על הדיווחים של הצבא לאירוע, מעלה שאלות האם אין מניעים פוליטיים בבסיס הדיווח המסית הזה.

אין ולו עד ראייה אחד בכל הדיווחים האלה שיכול לאשר את ההאשמות בזריקות אבנים; איש לא ראה ילדים כלשהם זורקים אבנים על מכוניות חולפות באותו יום. אפילו נהג המשאית, שלתוך הרכב שלו נמחצה המכונית, אמר בתחילה שתקר בגלגל גרם לו לעצור פתאום; אחר כך הוא שינה את גרסתו וטען claimed “שראה” אבנים על הכביש.

השימוש במילה “טרוריסט” ביחס לתאונת הדרכים הוא נרחב. הוא משמש כדי להצדיק את הדרך הנפשעת שבה מתייחסים לנאשמים (המעצרים, הבידוד, האישום בנסיון לרצח נגד הילדים, בין השאר); השימוש ב”טרור נגד ישראלים” וקלפי “ביטחון המדינה” הם מכשירים פופולריים להצדיק את הפעולות הפושעות של המדינה נגד פלסטינים.

הדמוניזציה של הילדים הפסלטינים לובשת גם צורות אחרות בתקשורת המיינסטרים הישראלית:: הם מתוארים כ”גברים ערבים”. שימוש כזה בשפה נועד להסתיר מעיני הזירה הציבורית שואפת הנקם את העובדה שהנאשמים הם תלמידי תיכון (מתייחסים אליהם כאל בגירים בבתי הדין הצבאיים); תוך ניצול הגזענות הרווחת והקסנופוביה, התקשורת מציירת את הפלסטינים באור שלילי; היא גם מוחקת במכוון את המילה “פלסטיני” –

התושב הלגיטימי של שטח כבוש – מהשיח הציבורי.

חשוב ביותר לציין שההנחה של חפות מפשע – חף מפשע עד שהוכחה אשמתו – היא בלתי קיימת בכל ניתוחשל דיווחי החדשות לאחר התאונה: כולם טוענים שתאונה נגרמה מזריקת אבנים של פלסטינים, למרות חוסר הוכחות מוחלט. זהו עיוות מרושע של הצדק: לא על התובעים לספק הוכחות לאשמתם; הנאשמים הם הם שצריכים עתה להוכיח את חפותם במערכת משפט השמה את עצמה ללעג.

הנכם/כן יכולים למצוא קישורים נוספים למאמרים בתקשורת הישראלית כאן: Israeli Media Coverage.

2 thoughts on “עברית

  1. (אני זוכר את האירוע: האשה לא טענה בתחילה (לפחות על פי התקשורת שנזרקו עליה אבנים, אלא שהיא נכנסה במשאית כי על המשאית נזרקו אבנים זאת אומרת ע”פ זאת היא לא שמרה מרחק ולכן נכנסה במשאית. נהג המשאית טען שעצר מסיבות של תקלה אז סיפור הפיגוע נראה מופרך וממוצא לצורך…כניסה דרמתית של הממשלה הימינית שתטפל בטרור.

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s